ווין בתיאורו מדגיש את תהליך ההתפתחות היחסים של בני זוג. הוא מתאר רצף של ארבעה תהליכים או דפוסים עיקריים אותם ניתן לזהות: 1. התקשרות / טיפול. 2. תקשורת. 3. פתרון בעיות משותפות. 4. הדדיות. אף שבכל שלב תהליכים אלה מתקיימים, המוקד אמור בדרך כלל להשתנות בצורה עוקבת שלב אחר השני כמתואר ולהפוך לנושא מרכזי, משמעותי ודומיננטי ביחסים המתפתחים. בתבנית התפתחותית זו, אינטימיות הופכת מורכבת, חשובה ומרכזית מאוד, אבל תרומתה הפכפכה. בהערכת היחסים הזוגיים, שלבי ההתפתחות, ברצף ההתפתחותי, שונים איכותית, אך בצורה משלימה. ניסיונות לעקוף שלבים בהתפתחות של תהליכים ביחסים הזוגיים נוטים להצר את הצמיחה ולהביא את היחסים למבוי סתום. תפיסה התפתחותית זו עשויה להיות שימושית ב"אבחנה" של יחסיים ובבחירת הנושאים הראויים לעדיפות בטיפול ובמחקר.
ההנחה בתפיסה המתוארת כי תהליכי הליבה של יחסים בתוך זוגות ובשאר מערכות של יחסים אישיים מתמשכים, עוקבים זה אחר זה ברצף התפתחותי מסוים. האם פגיעה בתהליכי הליבה וברצף של התפתחות מערכות יחסים צפוי להוביל למצוקה או למגבלות בצמיחה והתפתחות היחסים? אם כן, מה הן ההשלכות של אפשרות זו על הערכה והתערבות ביחסים משפחתיים?
ווין ועמיתיו הניחנו כי דילמה אוניברסאלית העולה במערכות יחסים אישיים נעה בין "חתירה להתייחסות לבני אדם אחרים" המבטאת צורך לקשר אנושי ולתחושת שייכות שהינו ראשוני ומושרש אצל האדם, ובו זמנית "שאיפה לפתח תחושה של זהות אישית" המייצגת צורך לפתח תחושה של זהות אישית. הזהות האישית מורכבת מכל הייצוגים העצמיים התורמים לתחושת אחידות והמשכיות. הזהות היא הפונקציה של ה"אני" העוזרת להבחין בין האדם עצמו לבין אובייקטים אחרים. ווין מניח שהצורך האוניברסאלי לעסוק בשני הנושאים הנוגדים, שייכות וזהות, מביא לשלושה פתרונות עיקריים בעת התהוות מערכת יחסים:יחסים הדדיים, יחסים פסיאודו הדדיים ויחסים פסיאודו עוינים (WYNNE 1964).יחסים "פסיאודו הדדים" מוגדרים כהעדפה והדגשה של הלכידות, תחושת שותפות על חשבון בידול של זהויות של האנשים בקשר. יחסים "פסיאודו עויינים" מאופיינים במעורבות ייתר, של השותפים לקשר. מנקודת המבט של מוטיב ההשתייכות במערכת היחסים דפוס זה מאופיין בחוקים "ממוסדים", שמדגישים הימנעות מהשקעה רגשית חזקה. הדגש הנו על שמירת מרחק, נפרדות, פסיאודו עצמאות, פסיאודו זהות.
ווין מניח שהתפתחות או העסקאות בכל שלב התפתחותי נבנות על התוצאה של עסקאות קודמות. משמעות הדבר היא: עיוות או דילוג על ביסוס עסקאות, הסכמות, חוקים בשלב התפתחותי נתון, כל שלבי ההתפתחות הבאים יפגעו, כי הם בונים על מצע לקוי. הוא משער כי סביבת המשפחה צריכה לספק סוגים מסוימים של השפעות בכל שלב ההבשלה של הפרט.
הדגש על תהליך התפתחותי תואם את תורת המערכות המבוססת על תצפית בטבע בה ניתן לראות רצף התפתחותי היררכי. כל שלב מאופיין בתבנית מאורגנת, עם תכונות ומאפיינים ייחודיים המבחינים בין שלב התפתחותי אחד לאחר. בהיררכיה זו של תבניות התפתחותיות, לכל שלב יש איכויות מיוחדות וייחודיות.
ווין תיאר רצף של ארבעה תהליכים או תבניות יחסים, בהיווצרות מערכת יחסים:
1. קשר מגע וטיפול. 2. תקשורת. 3. פתרון בעיות משותפות. 4. הדדיות.
ביחסים פסבדו עוינים - יש כשל כבר בשלב הראשוני של קשר, מגע וטיפול ובעקבותיו, ניתוק יחסים ועוינות. העוינותביחסים מהווה מנגנון לוויסות הקרבה. הכעס ביחסים מסייע לשמור על מרחק ובכך להגן על העצמאות.
ביחסים פסבדו הדדיים - קיים קשר מגע וטיפול אך כשל בשלב השני, תקשורת, עקב נטייה להימנעות מתקשורת בהירה על מנת לטשטש את השונות בין היחידים בזוג ולהבליט את השייכות.
בכל שלב קיימת אפשרות שהשותפים יתקעו במבוי סתום והפרעה במגוון תפקודים שהינם הכרחיים להסתגלות והשלמת המשימות ההתפתחותיות בשלב זה. עם זאת, המבוי הסתום יכול להיות גם תנאי מוקדם לפתרונות חדשים ויצירתיים. חוסר יציבות תסכול, כאב מובילים ומקדמים שינוי.