מנושין תאר דפוסי זוג הדומים לתיאורו של ריס. הדגש בתיאורו הינו על מבנה הזוגיות. על פי תיאורו עסקאות חוזרות בין בני הזוג מבנות את מערכת היחסים ומגדירות אותם. גבולות בין בני הזוג הם החוקים המגדירים את השותפות. תפקידם של הגבולות הוא להגן על מובחנות המערכת. לכל אחד מבני הזוג יש תפקידים משלו. גבולות ברורים בין בני הזוג הם תנאי לתפקוד זוגי טוב. עליהם להיות מוגדרים היטב כדי לאפשר לכל אחד מהם לבצע את תפקידיו ללא הפרעות בלתי-צפויות. מידת בהירותם של הגבולות היא אמת-מידה יעילה להערכת תפקודו של זוג. יש זוגות הפונים לתוך עצמם ומפתחים את עולמם הקטן. כתוצאה מכך התקשורת וההתחשבות בין בני הזוג מתחזקת, המרחק מצטמצם, והגבולות מיטשטשים. מובחנות של המערכת הזוגית מיטשטשת. מערכת כזו עלולה להפוך עמוסה יתר על המידה ולהיות חסרה את המקורות ההכרחיים להסתגלות ולשינוי בתנאי לחץ. זוגות אחרים מפתחים גבולות נוקשים מדי. התקשורת בין בני הזוג נעשית קשה, ותפקודי ההגנה שלהם נפגעים. שני קטבים קיצוניים אלה בתפקיד הגבולות נקראים הסתבכות (enmeshment) והינתקות (disengagement). כל זוג מצוי בין שני קטבים אלה של גבולות מטושטשים וגבולות נוקשים יתר על המידה. רוב הזוגות כלולים בטווח הנורמאלי. מנושין מתאר את החוויה של היחיד בדפוסי הזוגות השונים.
בזוג שהגבולות שלו סבוכים – היחסים סבוכים. חברים בזוגיות זו עלולים להיות פגועים שכן תחושת השייכות המוגברת דורשת ויתור גדול על אוטונומיה. העדר מובחנות תת-המערכות בזוג מעכב חקירה וחיפוש עצמאים ויכולת להתגבר על בעיות.
בזוג שהגבולות נוקשים - היחסים הינם מנותקים. חברי הזוג מסוגלים לתפקד אוטונומית אך תחושת העצמאות שלהם מסולפת. הם חסרים רגשי נאמנות, השתייכות ויכולת לתלות הדדית ולבקשת תמיכה בעת הצורך.