אנו מניחים כי בחרתם להתחיל בטיפולים אחר שנה של ניסיונות להרות. סביר שתהליך זה לווה בימים של תקוות ואכזבות. ניסיונם של אנשי בריאות הנפש הנו שבתהליך הטיפולים מובנים תנודות קשות. לעתים קרובות נלוות לתהליך חוויית אי ודאות. לאור זאת ההמלצה הינה על ליווי ותמיכה של איש בריאות הנפש בתהליך.
המרוץ אחר בדיקות, טיפולים, מגביל את הזמן העומד לרשותכם ללמוד, לחקור ולקבל החלטות בנחת וברוגע. בתחילת הטיפולים תחשפו למגוון בדיקות. הבדיקות עצמן נחוות לעתים קרובות כפולשניות. תוצאות הבדיקות אף הן לעתים מכאיבות. תוצאת בדיקה המעידה על תפקוד לא תקין עלולה לפגוע, לתסכל ולהכאיב בבן הזוג ש"אי התקינות" אצלו.
היחסים האינטימיים שעד כה היו יכולים להיות ספונטניים הופכים עתה לממוקדים בתוצאה, טכניים, בהתאם לתנאים המיטביים הנדרשים כדי להביא להתעברות. היחסים הקרובים נחשפים מעתה לצוות הרפואי המתערב. הרופא המטפל נחווה לעתים קרובות כשותף סמוי ליחסים הזוגיים האינטימיים.
הדרך אליה אתם יוצאים מורכבת ומאתגרת. מאופיינת בעליות ומורדות, תקוות ואכזבות כרכבת הרים. התמודדות מחייבת יכולת קבלת החלטות יעילה ומהירה. מחד הכרה במציאות, בתוצאות קשיי הפוריות, במחשבות, רגשות וחוויות העוקבות את הגילוי, מאידך נדרש עיבוד יעיל של כל אלה ותנועה קדימה להתמודדות ועשייה. הבדיקות, הטיפולים, העשייה הזוגית היומיומית והאינטימיות מהווים כדורים רבים אותם אתם צריכים להחזיק באוויר. אתם נדרשים להתנהל כאותו לוליין המחזיק מספר הולך ומתרבה של כדורים באוויר.
ברצוננו להעמיד לרשותכם מידע חשוב העשוי לתת לכם כלים לקבלת החלטות ולהכין אתכם לשלבים שונים בטיפול. נציע לכם טעימה קלה מהמורשת והתרבות שלנו. נעמיד לרשותכם רקע תיאורטי אודות השלבים שלפניכם. שלבי הערכה ואבחון רפואי. שלבים רגשיים, שלבים שונים ביחסים, בהתאם נציעה דרכי התמודדות מעשיות. בנוסף נתאר את תפקידם המשתנה של אנשי בריאות הנפש בשלבים השונים. תקוותנו שבכך נעמיד לרשותכם מפה שתאפשר לכם פרספקטיבה, מבט על התהליך ומיקומכם בו.
הכמיהה לילד מיוצגת במורשת ההיסטורית שלנו ובתרבות המודרנית כאחד. ייצוג זה ממחיש את מרכזיותו של הצורך. בשירה של רחל "עקרה": "בן לו היה לי, ילד קטן , שחור תלתלים ונבון, לאחוז בידו ולפסוע לאט, בשבילי הגן, ילד קטן. אורי אקרא לו אורי שלי, רך וצלול הוא השם הקצר, רסיס נהרה, לילדי השחרחר, אורי אקרא לו אורי אקרא! עוד אתמרמר כרחל האם. עוד אתפלל כחנה בשלה.
עוד אחכה לו, עוד אחכה". שירה ממחיש את רצונה בילד. היא מדמה בנפשה את המראה שלו: צבע שיער, מתולתל, נבון. רואה את עצמה מטיילת אתו בגן כשידו בידה. היא חווה ומדגישה את רגש המרירות. במורשת שלנו מוזכרת העקרות במקרא אצל הנשים.
"במקום ילד - אחרי 9 חודשים נולד לי מחזה". במשך שנים ניסתה השחקנית איריס הרפז להיכנס להריון, עד שטיפולי הפוריות השתלטו על חייה. בזכות קבוצת תמיכה לנשים במצבה היא כתבה על כך מחזה,בו היא מבקשת לשבור את קשר השתיקה ולהעלות שאלות על הסבל הנשי בדרך אל הפוריות. מהמונולוגים שכתבה הרפז לאורך הפגישות עם הנשים באסותא נולדה ההצגה "IV כן IV לא - תיק פוריות". בהצגה היא מעלה נושאים חשובים ומרכזיים בתהליך. בצורה אנושית, רגישה, ישירה ומוחשית היא מעבירה את העובר על האישה, גופה ונפשה. היא נותנת הצצה ליחסיה בעבר עם אימה כולל רמז דק ועדין להתייחסותה של האם להתפתחותה המינית:"בסוף עוד תלכי בלי תחתונים". מהנושאים שהיא מעלה:
(בקישור המצורף ניתן לקרוא את הכתבה המלאה איתה ynet "במקום ילד - אחרי 9 חודשים נולד לי מחזה" - בריאותwww.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4294770,00.html).
בסיפורה של שרה אמנו: ערירותם של אברהם ושרה נתלית בשרה. שרה מציעה אפוא לבעלה שייקח את שפחתה הגר ויוליד ממנה בן, והיא, שרה, "תבנה" ממנה בדרך כלשהיא. יתכן שבמלים אלו היא מבטאת את כמיהתה הנואשת לבן. היא רוצה לעשות מעשה שיהיה בכוחו לשנות את מצב העקרות הנוראה, המציקה. היא מחפשת פתרון ומציעה לאברהם הצעה שיש בה כדי לשנות את המצב הקיים. יש הסבורים שבאמרה "אולי אבנה ממנה" מתכוונת שרה שהבן שיולד מהגר ואברהם יחשב בנה שלה. הגבירה מבקשת להשתמש בשפחתה כאם פונדקאית שתלד לאברהם בן עבורה. רחל אמנו לא ילדה ליעקב בעוד אחותה לאה ילדה וחווה קנאה. היא פונה ליעקב: "הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי." יעקב כועס ומגיב: "התחת אלוהים אנכי אשר מנע ממך בנים". אף היא כשרה נותנת ליעקב את אמתה בלהה. רחל מתארת את כאבה כמוות.