אדם בתוך עצמו הוא גר. לפעמים עצוב או מר הוא, לפעמים הוא שר,
לפעמים פותח דלת לקבל מכר אבל אבל לרוב, אדם בתוך עצמו נסגר.

(שלום חנוך)
 
 


 

  

מורי בואן (1913 - 1990). עניינו המקצועי של בואן במשפחה התעורר באמצע המאה הקודמת. בעבודתו עם חולים סכיזופרנים, שם לב לרגישות האמוציונאלית המיוחדת בין החולים לאימותיהם. אחרים כינו יחסים אלה "סימביוזה", כאילו הקשר הוא כמעט פרזיטי. אך בואן ראה זאת כהעצמה של התהליך הטבעי של נטייה הקיימת בכל צורות היחסים - להגיב רגשית האחד לשני. באמצע שנות החמישים החל בואן בפרויקט של אשפוז משפחות שלמות שאחד מתוכן הוא סכיזופרני. הוא מצא שהקשר האמוציונאלי המועצם בין אימהות לילדיהן המופרעים רגשית כולל למעשה את כל המשפחה. הבעיה הייתה נעוצה ב"דבקות מתוך חרדה", צורה פתולוגית של קרבה. בני משפחות אלה היו שבויים רגשית על ידי התנהגותם של האחרים. היחסים אופיינו בהתלכדות יתר, ללא אוטונומיה אישית. תצפית נוספת שלו ב"סימביוזה אם-ילד" הייתה התבנית החוזרת על עצמה: גלים מתחלפים של קרבה וריחוק, רגישים ביותר לתנודות רגשיות באם או בילד, או ביחסים ביניהם. הדינמיקה הייתה של חרדת נטישה מעורבת עם חרדת היטמעות. ב-1959 החל בואן לעבוד עם משפחות בעלות בעיות חריפות פחות, וגילה להפתעתו מנגנונים דומים מאוד לאלה שצפה בהם במשפחות פסיכוטיות. הוא שוכנע ברצף בין משפחות נורמליות ופתולוגיות, הנמשך מהתמזגות רגשית עד למובחנות העצמי. במשך 31 שנה פיתח בואן תיאוריה מקיפה של תרפיה משפחתית, שריתקה דור שלם של תלמידים, והפך למנהיגה של התנועה לתרפיה משפחתית. הוא נפטר ב-1990.
בעוד מרבית המטפלים במשפחות היו מעשיים, מעוניינים במעשה ולא בתובנות, בטכניקה ולא בתיאוריה, בואן חרג מכלל זה.הוא היה מחויב לתיאוריית המערכות כדרך מחשבה ולא רק כמערכת התערבותית. בואן גרס שיש לנו פחות אוטונומיה בחיי הרגש שלנו מאשר אנו מניחים. מרביתנו תלויים האחד בשני ומגיבים זה לזה. תיאוריית המערכות של בואן מתארת את המשפחה כרשת יחסים רב-דורית המעצבת את אפשרויות הייחודיות והצוותא. הוא השתמש בשישה מושגים: מובחנות העצמי, משולשים, תהליך רגשי במשפחה הגרעינית, תהליך השלכה משפחתי, תהליך העברה רב-דורי, ומיקום האחאים. מאוחר יותר הוסיף שני מושגים: ניתוק רגשי, ותהליך רגשי חברתי.
לפי בואן, יחסים בין-אישיים מונעים על ידי שני כוחות חיים המאזנים האחד את השני: ייחודיות (individuality) וצוותא (togetherness). כל אחד מאתנו זקוק לחברה, וכן למידה של אי-תלות. העניין שבחיים נובע מנטייתם של צרכים אלה להיות מקוטבים זה לזה. כאשר אחד מן השותפים לוחץ ליתר קשר, השני עלול להרגיש לחוץ ולהתרחק. עם הזמן, נטיות הפוכות אלה עשויות לטלטל את בני הזוג בין קרבה לריחוק. מידת ההצלחה של אנשים להשלים בין שני הקטבים של הטבע האנושי תלויה במידה שבה הם לומדים לשלוט ברגשיות, או - לפי בואן - במובחנות העצמי (differentiation of self).
מובחנות העצמי
מובחנות העצמי היא אבן הפינה בתיאוריה של בואן. מושג זה הוא בו-זמנית תוך אישי ובינאישי. בדומה לחוזק האני, מובחנות היא היכולת לחשוב ולהרהר, לא להגיב אוטומטית ללחצים רגשיים פנימיים או חיצוניים; היכולת להיות גמיש ולפעול בתבונה, גם במצבי חרדה. אנשים שאינם בעלי מובחנות עצמית מונעים בקלות לרגשנות, החותרת תחת השליטה העצמית. חייהם מונעים על ידי תגובתיות לאנשים שמסביבם. האדם המובחן יכול לאזן את החשיבה והרגש; מסוגל לרגשות עזים ולספונטניות, אך גם בעל איפוק עצמי הנובע מן היכולת להתנגד למשיכה של דחפים רגשיים. בניגוד לכך, אנשים ללא מובחנות עצמית נוטים להגיב רגשית לאחרים - בכניעה או בהתמרדות. אין להם זהות אוטונומית; נטייתם היא להתמזגות רגשית עם אחרים. קשה להם לקיים את האוטונומיה שלהם, במיוחד בנושאים הקשורים בחרדה. כאשר הם נשאלים לדעתם, הם מדברים על הרגשתם; כאשר הם נשאלים מה הם מאמינים, הם חוזרים על דברים ששמעו. הם מסכימים עם כל מה שאתה אומר, או מתווכחים על כל דבר. מצד שני, אנשים מובחנים מסוגלים להציג עמדות ברורות כי הם חושבים על הדברים עד הסוף, מחליטים במה הם מאמינים, ופועלים בהתאם לאמונתם.
מובחנות העצמי היא התהליך של שחרור חלקי של עצמך מן התוהו ובוהו הרגשי של המשפחה. ההשתחררות דורשת ניתוח של תפקידך כשותף פעיל במערכות יחסים, במקום להאשים כל אחד פרט לעצמך בבעיות.  מושג נוסף הוא רמת הפעולה ההסתגלותית - היכולת לעשות מאמץ מודע להיות אובייקטיבי ולפעול בהיגיון אל מול מצבי לחץ רגשיים.
משולשים רגשיים
יחסים רגשיים משמעותיים מערבים בדרך כלל אדם שלישי, או אף יותר. כמעט כל היחסים המשמעותיים מועבים על ידי אנשים שלישיים - קרובים, חברים, או אפילו זיכרונות. ההשפעה העיקרית על פעולת המשולשים היא החרדה. ככל שהחרדה גוברת, אנשים חשים בצורך ביתר קרבה, או - בתגובה ללחצים מצד אחרים - ביתר ריחוק. ככל שתגובתם של אנשים מבוססת יותר על חרדה, כך הם פחות סובלניים כלפי אחרים וההבדלים ביניהם מתחדדים. כאשר בעיות קיימות בין שני אנשים והם אינם מסוגלים לפתרן, הם מגיעים ככלל לנקודה שבה קשה לדבר על דברים מסוימים - הרי זה רק גורם לפגיעה ברגשות ולשתיקה כעוסה. לבסוף, אחד מהם או שניהם ייפנה למישהו אחר לקבל אהדה; או שהסכסוך יסחף לתוכו אדם שלישי שינסה לפשר, או לתמוך באחד מן הצדדים. אם מעורבותו של השלישי זמנית בלבד, או גורמת לשניים לעבד את הבעיה, המשולש אינו נעשה מקובע. אך אם השלישי מתמיד במעורבותו, כפי שקורה לעתים קרובות, המשולש הופך לחלק מן היחסים.
מעורבותו של אדם שלישי מפחיתה מן החרדה על ידי פיזורה בין השלושה. כך, לדוגמה, אישה שנפגעה מריחוקו של בעלה עשויה להגביר את מעורבותה עם אחד הילדים. מרבית ההורים מתלוננים בפני הילדים על בן הזוג: השתלשות תמימה כביכול, אך בעייתית בכך שהמשולש גורע מן האנרגיה שאחרת הייתה מושקעת בנישואין. הפחתת הלחץ בדרך זו מן הבעל מאפשרת לו לעסוק בדברים אחרים; אך היא גם מפחיתה מן הסבירות שבני הזוג ילמדו לפתח עניינים משותפים, וכן חותרת תחת העצמאות של הילד המעורב.
           
תהליך רגשי במשפחה הגרעינית
מושג זה עוסק בכוחות רגשיים הפועלים במשפחה בדפוסים חוזרים לאורך השנים. חוסר מובחנות בתוך משפחה גרעינית עשוי להביא לניתוק מן ההורים, שיוביל להתלכדות בתוך הנישואין: אנשים בעלי משאבים רגשיים מוגבלים משליכים את צורכיהם האחד על השני. ההתלכדות אינה יציבה, ונוטה להוביל למצבים כמו ריחוק רגשי תגובתי בין בני הזוג; תפקוד גופני או רגשי לקוי אצל אחד מבני הזוג; סכסוכים בין בני הזוג, או השלכת הבעיות על הילדים. עומק הבעיות קשור למידת אי-המובחנות, למידת הניתוק ממשפחות המוצא, ולרמת הדַחק במערכת.
 
תהליך השלכה משפחתי
בתהליך זה ההורים מעבירים לילדיהם את חוסר המובחנות שלהם. התלכדות רגשית בזוג יוצרת מתח המוביל לסכסוך, לריחוק רגשי, או לתפקוד לקוי (גבוה או נמוך) הדדי. לדוגמה, בעל המנותק מהוריו ומאחיו מתייחס בריחוק לאשתו - מה שגורם לה להתמקד בילדים. מכיוון שהיא מורחקת מבעלה היא נצמדת בחרדה לילדיה, או במיוחד לאחד מהם. דבקות זאת שונה מדאגה טיפולית; זוהי דאגה מלאת חרדה ותסבוכת. הבעל מקבל זאת כי זה מפחית מן החרדה שלו, ודבר זה בתורו מחזק את הריחוק וההסתבכות.
            תוצאת תהליך זה של השלכה הוא שהילד שהאם חיה את חייה דרכו מגיע לרמה נמוכה של מובחנות העצמי והופך לפגיע ביותר לבעיות. אין הכוונה שדפוסים של תפקוד רגשי גורמים לתפקוד גופני או רגשי לקוי; אלא שהתהליכים הרגשיים במשפחה משפיעים מאוד על יכולתו של הפרט להסתגל לגורמים אחרים הגוררים תפקוד לקוי.
ככל שהאם ממקדת את חרדתה בילד מסוים, תפקודו מעוכב יותר - והאם עוטפת אותו יותר, מסיחה דעתה מחרדותיה היא, אך גורמת לילד נכות רגשית.
תהליך העברה רב-דורית
מושג זה מתאר את ההעברה של חרדה כרונית מדור לדור. בכל דור, הילד המעורב ביותר בהתלכדות של המשפחה עובר לשלב נמוך יותר של מובחנות העצמי (וחרדה מתמדת); בעוד שהילד המעורב פחות עובר לרמה גבוהה יותר של מובחנות (וחרדה מופחתת).
הילד בעל המובחנות הנמוכה יותר מהוריו יבחר בן/בת זוג ברמת מובחנות שלו. הם ייצרו אווירה רגשית זאת במשפחה החדשה, וישלבו את ילדיהם לתוכה. במקרה כזה רמת החרדה במשפחה נוטה להיות גבוהה יותר מאשר בדור ההורים. בשל כך, המנגנונים לליכוד המשפחה (סכסוכים בין בני הזוג, תפקוד לקוי של ילד או של הורה) יהיו חזקים יותר. צורת ההתלכדות של החרדה תקבע את המובחנות הרגשית של הילד בדור השלישי. ככל שחרדה ממוקדת יותר בילד אחד, כך תקטן יכולתו לווסת את רגשותיו, וכן סיכוייו לגדול לבוגר מאושר. ככל שפוחתת רמת החרדה הממוקדת בילד, גדל הסיכוי שיגדל בעל מובחנות רבה משל הוריו. כך, התיאוריה של בואן חורגת מעבר לאמירה שהעבר משפיע על ההווה; היא מפרטת את הדרכים שבהן תהליכים רגשיים מועברים מדור לדור. הורים המשליכים את דאגותיהם על הילדים מכריחים אותם להתאים עצמם או למרוד. במקום ללמוד חשיבה עצמאית, הם מתפקדים בתגובה לאחרים. כאשר הם עוזבים את הבית הם מקווים להיות אדונים לחייהם, ולא להיות דומים להוריהם. למרבה הצער, למרות שרבים נאבקים במורשת שלהם, זאת לרוב משיגה אותם.
מיקום האחאים
בואן מסכים להנחה שילדים מפתחים תכונות אישיות בהתאם למיקומם במשפחה. משתנים רבים מעורבים בכך עד שקשה לצפות את העתיד; אך הכרת התכונות הכלליות במשפחה מסוימת מסייעת לנבא את תפקידו של הילד בתהליך הרגשי המשפחתי.
בואן מציג גם נקודת תצפית מעניינת להתייחסות לתחרות בין אחאים. כאשר האם חרדה פן הילדים יקנאו זה בזה ומשתדלת שהם יחושו נאהבים במידה שווה, דאגתה מתורגמת להצגה של יחס שווה; זו עצמה משדרת את החרדה שמתחתיה. כל ילד נעשה רגיש לכמות תשומת הלב שהוא מקבל ביחס לאחיו, דבר שעלול לגרום למריבות ועלבונות - ההיפך ממה שהאם שאפה לו. זאת ועוד, מכיוון שהאם שואפת לשלוט ברגשות הילדים, היא מתערבת במריבותיהם ושוללת מהם את האפשרות לפתור אותן בעצמם. כך היא מעצימה את הסיבות לרגשות הקיפוח ("מדוע אני נענש, הרי הוא התחיל", וכדומה). סכסוכים בין אחאים, הם בעצם עוד סוג של משולש. עומק מעורבותה של האם ביחסי ילדיה תלוי במשולשים אחרים בהם היא שותפה, יחסיה עם חברים, קריירה, בעלה.
חשיבותו של סדר הלידה תועד כבר בספרות. הטענה היא שהאישיות היא תצרף של אסטרטגיות שהאחאים נוקטים כדי להתחרות זה בזה על מקומם במשפחה. הבכורים נוטים להזדהות עם כוח וסמכות: הם מנצלים את גודלם וחוזקם כדי להגן על מעמדם, ומנסים לגרוע מערך האחאים על ידי אדנותם עליהם. הילדים שנולדו מאוחר מצויים בתחתית סולם המשפחה, ונוטים להזדהות עם המדוכאים ולערער על ה"סטטוס קוו". הם פתוחים יותר להתנסויות, נטייה המסייעת להם למצוא נישה פנויה במשפחה.
ניתוק רגשי
ניתוק רגשי מתאר את הדרך שבה אנשים מתמודדים עם חוסר מובחנות (והחרדה המלווה אליו) בין הדורות. ככל שההתלכדות הרגשית בין הורים לילדים חזקה יותר, כך גם הסיכוי לניתוק. אחדים שואפים לריחוק על ידי התרחקות מן הבית; אחרים יוצרים ריחוק נפשי, על ידי הימנעות משיחות אישיות או בידוד עצמם באמצעות נוכחותם של אנשים אחרים. חשוב להיזהר מבלבול בין ניתוק רגשי לבין בגרות. ההיפרדות מן ההורים נדמית לנו כסימן לצמיחה, ואנו מודדים את בגרותנו לפי מידת האי-תלות בקשרים משפחתיים. אך רבים מגיבים למשפחותיהם כאילו אלה מסוגלות לגרום לכאב. מבוגרים רבים הופכים לחסרי אונים אפילו על ידי ביקור קצר של הוריהם.
תהליך רגשי חברתי
בואן צפה את הדאגה של ימינו לגבי ההשפעה החברתית על תפקוד המשפחה. הוא הביא כדוגמה את העלייה בשיעור הפשיעה הגורמת ללחץ מוגבר בקהילה. הוא הבין שסקסיזם, מעמדות ודעות קדומות אתניות מעידים על תהליך רגשי חברתי לקוי. הוא האמין שפרטים ומשפחות בעלי רמות גבוהות של מובחנות יוכלו לגבור על השפעות חברתיות שליליות אלה.
חוקרות פמיניסטיות מוסיפות גם את גורמי המגדר והאתניות. הן גורסות שהתעלמות מאי-שוויון מגדרי היא התעלמות מכמה מן הכוחות הראשוניים הגורמים לגברים ולנשים להיות שבויים בתפקידיהם הבלתי גמישים. הנשים חיות הן עם תנאים חברתיים מגבילים והן עם גברים המשמרים תנאים אלה. ייתכן שגברים אינם חשים בעליונותם או בכוחם אל מול נשותיהם ואימותיהם, אך הם מקבלים כמובן מאליו את התנאים החברתיים המאפשרים לגברים להתקדם בעולם ביתר קלות.
לאחרונה התפתחה רגישות גם להבדלים אתניים בין משפחות. מטפלים שאינם מבינים כיצד נורמות וערכים תרבותיים משתנים מקבוצה אתנית אחת לאחרת, מסתכנים בישום נקודות הראות שלהם על משפחות שאינן "לא מתפקדות" אלא פשוט שונות.

 


 
לייבסיטי - בניית אתרים