אדם בתוך עצמו הוא גר. לפעמים עצוב או מר הוא, לפעמים הוא שר,
לפעמים פותח דלת לקבל מכר אבל אבל לרוב, אדם בתוך עצמו נסגר.

(שלום חנוך)
 
 


מעיין מתגבר ושמו אדם

חזרה לעמוד הקודם >>
פרופ' יעקב פרנקל

אני יושב לצידו בשקט. ממתין. לא - אינני דוחק. אני יושב כאומר - הנני. והוא - עיניו בי.
יש - ועיניו אומרות: "לא. אני חושש", והתריסים נשארים מוגפים יש - ועיניו קודחות בי,
חודרות למעמקי, והוא עדיין תוהה: "הניתן לתת בו אמון? הכדאי להסתכן?" ויש והעיניים
אומרות: "מה יש לי כבר להפסיד? מי אני ומה אני?" ואז הוא מקיים בי, ברגע של דמדומים
בחייו: אפתח לך שער בעת נעילת שער - כי פנה יום. 

למאמר המלא - מעיין מתגבר ושמו אדם


 
לייבסיטי - בניית אתרים